התערוכה ושיברה

אז שבוע שעבר סוף כל סוף, אחרי כל העניינים המעצבנים, כל ההתרגשות והלחץ חלפו להם כמעט כאילו לא היו.
היה לי קצת זמן ללכת לים ביום לפני הפתיחה שבוטלה( איכשהו קצת שמחתי מזה באותו זמן שנורא התבאסתי מזה) ולמרות הפחד שעוד רגע ייפול עלינו טיל, הצלחתי להירגע ופשוט להיות שם ברגע.

ביום חמישי, אמנם בוטלה הפתיחה אבל הגיעו מספר בני משפחה ורוב תלמידי השנה, והייתה אווירת סיום והתרגשות. כשיצאתי משם, פגשתי כמה חברים שלא ראיתי כבר בערך שנתיים, והיה ממש נחמד לבלות איתם :)
הלילה המשיך בבילוי עם שתי חברות טובות והתנדנדות על נדנדה! הכי כיף לחזור לילדות!
בכלל בשבוע האחרון ראיתי כל מיני אנשים שמזמן לא פגשתי, או שמעתי פתאום מאנשים שבאו לראות את התערוכה כשלא הייתי, וממש שמחתי לשמוע פידבקים!

בסה"כ אפשר לומר שהשבוע הזה היה שבוע די רגוע, שבו התחלתי קצת למחוק משימות מרשימת המטלות הארוכה שנוצרה לי בתקופה האחרונה. אני אוהבת לסמן וי או למחוק עם קו, מטלות שרשמתי לעצמי לבצע. נותן לי קצת תחושת הישגיות :)
ואמנם לפעמים גם המטרות שהצבתי לעצמי לא בדיוק מסתדרות, אבל אני מצליחה למצוא תחליפים הולמים שלגמרי מספקים אותי.

כמעט 6:6 אבל חד כמו סכין

פתאום שמתי לב למשהו. אני מצליחה לראות את הירח והוא עגול! כמעט לגמרי!
או בעצם, היי התחלתי סוף סוף לראות חד וברור!
לפתע הירח זורח אלי בעוצמה אדירה, מפתה אותי לקפוץ על חללית ולטוס אליו לביקור.
לצערי כנראה אאלץ קצת לחכות, אבל היי, תמיד נחמד גם להסתכל ולהוריד לרגע את המשקפיים ולראות שוב מטושטש קצת ,להעריך כל רגע מחדש את הדברים שיש בעולם היפה הזה.

שבוע הקמה

השבוע הזה היה שבוע מלא ברגשות, התלבטויות והתחבטויות.
זמן הקמת תערוכה הוא לא דבר קל, פיזית או מנטלית. אתה צריך לבחור מספר עבודות שלך שאתה מרגיש שמייצגות את מה שאתה רוצה להגיד, ובו זמנית אתה אוהב ומרגיש שמתחברות אחת עם השניה ועם החלל שבו נבחרת/בחרת להציג. אני יכולה להגיד עם זאת שכל תקופת ההקמה מלווה בהתרגשות עצומה ושמחה שהגענו אל סוף תהליך ארוך ומייגע.
אני לא מפרטת פה על כל יום ויום, כי בעצם הימים השבוע היו מלאים בבנייה מבוקר עד ערב(או שסתם לקראת הערב כבר הייתי כל כך גמורה שלא התחשק לי לזוז יותר),
אבל מספר דברים ששימחו אותי במיוחד השבוע הם ש: התחלתי לקבל תרופה חדשה שאמורה להתחיל להשפיע בקרוב ומה שנקרא, לפתוח דלת לעתיד בהיר עוד יותר :)
קיבלתי משקפיים חדשים אחרי 7 שנים!!
אה וכמובן איך אפשר בלי הביקורות..אבן שנגולה מעל ליבי!(מי שלא עמד במעמד כזה, לא יבין בחייו את הלחץ המתלווה). עכשיו צריך רק לחכות שיעבור הלחץ שייבנה לקראת הפתיחה ואני מסודרת עד לפחות סוף 100 הימים האלה!

שווה לנסות

היום למדתי שיעור חשוב בחיים.
תמיד כדאי לנסות, אפילו כשאנחנו פוחדים ובטוחים שנקבל סירוב, תמיד יש הפתעות בחיים,
והיי, מקסימום אמרו לי לא. לפחות אני יודעת שניסיתי.
ואם לא ניסיתי אז לא היה אפילו סיכוי שארוויח :)
אז היום ניסיתי, לקחתי צ'אנס על משהו שחשבתי שהוא חסר סיכוי, והתבדיתי די מהר
אין על החיים האלה!!

בנוסף, היום התחלתי סוף סוף להכין את החלל לתערוכה! אמנם העבודה הייתה די קשה ומתסכלת לשלבים, אבל אני יכולה לסיים את היום ולהגיד שאמנם יש עוד עבודה, אבל בטח סיימתי לפחות חצי ממנה :)

צחוק של toddler

בסופ"ש הזה התארחו אצלנו אחותי ומשפחתה.
מיום חמישי בערב עד מוצ"ש. עכשיו לפעמים זה יכול להיות קצת יותר מדי כל האנרגיה הזאת שמגיעה פתאום לבית,
כל הרעש וההמולה, הכלים, הלכלוך על הרצפה (מישהו ניער בקבוק של מיץ והופס כל הרצפה דביקית!) והבלאגן המתלווה,
אבל איכשהו כשאני מצליחה להצחיק את האחיינית בת השנה וחצי שלי, שמתחילה עכשיו לדבר בשפת גדולים משובשת, כל הדברים האלה נעלמים ונשאר רק הכיף של להיות דודה, שיכולה לדגדג ולהצחיק ולעשות פרצופים מצחיקים באמצע הארוחה ולהתחיל לצחוק מהצחוק של הילדה הבובה הזאת!
ואיכשהו כשהיא בעיצומו של שלב ה"לא" בחייה, היא עדיין מוכנה לתת לי לעשות לה קוקו, או להחזיק לי יד כשהולכים ברחוב, יושבת עלי ורוצה שאני אצלם אותה בסלפי עם הטלפון שלי :)
הייתי רוצה שהיא תישאר בשלב הזה, אבל אני יודעת שזה לא הולך ככה. דברים חמודים אחרים יגיעו בהמשך הדרך.

ואיזשהו שאפו קטן לעצמי, יצאתי להליכה של שעה ופשוט פיזזתי לי תוך כדי עם המוזיקה באוזניים! כיף גדול, במיוחד כשאני חושבת על לפני כמה חודשים כשבקושי הלכתי לתחנת האוטובוס :)

שמחות קטנות

אני מדלגת בכוונה על יום שני כי נראה לי לא ממש מתאים לכתוב מה שימח אותי כשאירועי היום האפילו על הכל..

ביום שלישי סיימתי לצייר ציור לאחותי
ובערב הלכתי לשחות למרות ניסיונות שכנוע נגד. אח"כ נסעתי לדירתה של מיתר והכנו יחד קאפקייקס מושחתים בטירוף!

יום רביעי היה יום רגוע , וכל יום רגוע הוא יום טוב!

יום חמישי, אמנם נשמע קצת חומרי, אבל אני שמחה כי הרווחתי כסף! אחרי תקופה ארוכה שלא יכולתי לעבוד ורק הוצאתי כסף, משמח אותי להרגיש שוב טיפה של עצמאות ויכולת לעבוד. בערב יצאנו כל המשפחה לאלדד וזהו לחגוג את סוף הלימודים של אחינו הקטן, ואת היומולדת העברי של אחותנו נעמה. אין ספק שאנחנו אחלה משפחה :) (אפילו המלצר טרח לציין זאת)  בערב כולם(כמעט) נשארו לישון בבית וראינו יחד סרט. היה כיף סתם לשבת ככה ולהסתלבט ככה כשבד"כ יוצא לנו לשבת יחד רק הארוחות שבת :)
והיום, יום שישי עשינו ארוחת בוקר גדולה ועוד מעט נעמה ואני נצא לשוק לשתות בירה לפני שבת! כיףףף

שייק תאנים

כחלק מהזמן שכרגע יש לי לבזבז עד שאני אוכל להתחיל לבנות את התערוכה, הלכתי עם מיתר לחפש משהו קריר וטעים להרוות את צימאוננו ועל הדרך לשבת במזגן כשבחוץ עוברים אנשים שחם להם.
גילוי נאות- אני שונאת חום. אוהבת קיץ, אבל פחות אוהבת את הזיעה שמתלווה אליו ואת חוסר השינה בגלל תנאי בית ירושלמי.(אין מזגן)
אבל! למזלי המציאו שייקים טעימים לאללה שממש עוזרים לצנן ולקרר את הגוף, וגם אתה צריך לשתות אותם כל כך לאט אחרת יהיה לך כאב בטן(או שזה רק לי?) וכך הזמן עובר לו, והופ הנה שקיעה וחזרנו לטמפרטורה סבילה!
אחחח אני אוהבת את העיר הזאת!!